בהרצאה אשתף מהמסע
הבלתי מתפשר שעברתי — מילדה מציות לאישה חופשייה
לפני הסדק
גיל 5, ירושלים, ערב שבת
ילדה קטנה ומחייכת בתוך עולם סגור — הרגע שבו משהו בי נסדק, והתחלתי להתרחק מעצמי, ללמוד לשתוק, להתכווץ, ולעטות מסכות כדי להישאר שייכת.
לב נאבק
גיל 14, מגרש כדורגל
כשאמרו לי ש״לא ראוי לבת ישראל לצעוק גול״, הלב שלי צעק חזק יותר — ובין איסורים וכאב מצאתי מקומות קטנים שבהם יכולתי לנשום ולהיות אני, גם בסתר.
בקשת אמת
גיל 27, אומן
עמדתי שם שבורה ועייפה, מבינה שאני חיה חיים שלא בחרתי — בכיתי, כאבתי, חיפשתי מפלט, ושם, דווקא מתוך החושך, התחיל לנבוט בי הרצון האמיתי להשתנות.
כך חזרתי הביתה
גיל 35, בית"ר ירושלים
רגע של ריפוי ותיקון — לצרוח ״גול״ בלי פחד, עם הלב פתוח, בלי להתנצל, ולהסכים סוף־סוף לתפוס מקום ולהיות אני במלואי.
המסע הזה הוא לא רק שלי
זהו המסע של כל אדם שמבקש להסיר שכבות, להשתחרר מפחד ולהרגיש שוב חופשי, שלם ואמיתי
